Munnar ו- Madurai
7.1.13
הדרך מטפסת
שוב אל ההרים, הפעם אל Munnar. בחדר שבו ישנו יש מרפסת ועליה ערסל. מימין ניצבים
אקליפטוסים ענקיים, ממול – גבעה ועליה מרבד של שיחי תה, ומשמאל מגרש קריקט שאת
קצותיו לוחכות פרות. מאחורי המגרש גבעות בירוק זרחני. מדי פעם חוצה את הנוף ריקשה,
או חבורת נשים בבגדי יום ראשון חגיגיים (וצבעוניים, קצת קשה להאמין, אפילו יותר
מכרגיל). אכן, מקום מושלם לקלקול קיבה.
האזור
יפהיפה. שיחי התה האינסופיים זוהרים בצבע לא אמיתי. אגמים ונחלים מסתתרים בין
ההרים. ואפילו ראינו פילפלון ואמא פילה (מרחוק), להקות איילים (מקרוב. וזה ממש
כיף! כמו להיות צלם של הנשיונל ג'אוגרפיק), להקות קופים ואפילו להקת הודים שמחים, לפחות
15 במספר, שנדחסו אל תוך ג'יפ קטן ובכל זאת מצאו מקום גם בשבילנו. כל הדרך שרו
למעננו "גאנגנם סטייל" (כי זה נחשב מערבי?!), ובהפוגות ניסו להסביר את קשרי המשפחה (זה אחותו,
זאת אישתו של ההוא, זה האבא של ההיא.. ושל מי הילדה הזאת לעזזל?). וכרגיל כשמדובר
בהרים, 60 ק"מ לוקחים באוטובוס, בערך, שלוש שעות. ארוכות כמו נצח. שבמהלכן
אתה רואה את כל החיים חולפים נגד העיניים, ואתה לא מאמין שהצלחת, גם הפעם, לצאת
בחיים.
משם גלשנו אל
מדינת Tamil Nadu, "הארץ השחורה". עוד קצת פיתולים על פני
תהום, תפילות הדרך ונופים מדהימים, והגענו. לוקח טיפה זמן לשים לב, אבל חוקי המשחק
שוב משתנים. השפה אחרת, האנשים שונים, האוכל אחר (100% pure veg) . העצירה הראשונה היתה
בעיר Madurai, שבילבה מקדש Meenakshi הענק ומלא האקשן, מוקף
במגדלים גבוהים וצבעוניים. אלפי פסלים, מוזיקה, טקסים ועולי רגל חצי ערומים גודשים
את המתחם. וחוץ מלפקוד את המסעדה הכי טעימה באזור אחת לשעתיים (יש זוכה בתחרות
המסאלה דוסה?) ולהצטלם עם זוג-ישראלי-בירח-דבש בכל חור, ביקרנו בשוק הצבעוני (ומלא הבננות) והשכלנו קצת במוזיאון
לזכרו של גנדי.
No comments:
Post a Comment